בישראל [1] מעוגנת הביקורת הפנימית בגופים ציבוריים בחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992. בגופים פיננסיים, בחברות [2] ציבוריות [2], בעמותות ובגופים נוספים נדרש מינוי מבקר פנימי מכוח החוקים ספציפיים המסדירים את הפעילות של כל תחום.
תכליתה של הביקורת הפנימית, להוות ערך מוסף לפעולות הארגון, לסייע לארגון להשיג את מטרותיו והבאת גישה שיטתית וממוסדת להערכה ושיפור האפקטיביות של תהליכי הבקרה, הפיקוח והשליטה לרבות ניהול סיכונים.
מטרות הביקורת הינם רבות ומגוונות, לרבות :
- בחינת תהליכי העבודה בארגון ותהליכי קבלת ההחלטות.
- הטמעת בקרות פנימיות מובנות בתוך התהליכים.
- איתור נקודות תורפה בתהליכים.
- הגברת יעילות העבודה בין הגורמים השונים בארגון.
- עמידה בחוקים, בתקנות ובנהלי העבודה שנקבעו.
- ניתוח סיכונים באמצעות סקר סיכונים ו/ או סקר בקרה פנימית.
- קביעת קוד אתי לארגון.
הביקורת הפנימית, כהגדרתה, הינה פעילות בלתי תלויה ואובייקטיבית, מבוססת על אמון ועל תיקון ליקויים בתוך הארגון.
הביקורת הפנימית, פועלת תחת קוד אתי והכללים המקצועיים שנקבעו ע"י המועצה המקצועית של לשכת המבקרים הפנימיים בישראל – The Institute Of Internal Auditors Israel.
בשנים האחרונות, בעקבות התמוטטות של חברות [3] רב לאומיות, כתוצאה מכשלים ניהוליים, תפעוליים ופיננסיים, גדלה ההכרה בחשיבותה של הביקורת הפנימית.
התוצאה - יותר ויותר ארגונים (לרבות חברות פרטיות שאינן חייבות במינוי מבקר פנימי) מכירים בחשיבותה של הביקורת הפנימית ובתרומתה לארגון.
גידור הסיכונים לצורך גידול ברווחים...
