מיידוף - ההונאה הגדולה ביותר בתולדות שוק ההון האמריקאי

גירסה להדפסה

מיידוף -
ההונאה הגדולה ביותר בתולדות שוק ההון האמריקאי

רקע כללי

בחודש דצמבר 2008, התפוצצה בקול רעש גדול פרשת הונאה שביצע מר ברנרד מיידוף בכספי לקוחותיו, פרשה שמכונה כיום "פרשת מיידוף", ונחשבת להונאה הגדולה ביותר בשוק ההון האמריקאי.

בהמשך, הודה והורשע מיידוף בביצוע הונאה בסכום עתק של כ-50 מיליארד דולר, כספי משקיעים פרטיים, חברות, קרנות צדקה מארה"ב ומהעולם כולו. יחד איתו הורשעו עורכי דינו ורואי החשבון כמי ששיתפו פעולה בביצוע מעשה ההונאה.

 
כתב האישום מגולל באופן מפורט את השיטה שבאמצעותה בוצעה ההונאה שנמשכה למעלה מ-15 שנים תוך ביצוע מעשי הסתרה מהמשקיעים, מהגופים הפיננסיים ומרשות ני"ע האמריקאית.

מנגנון ההונאה

על פניו, ניתן לסווג את ההונאה של מיידוף כהונאת "פונזי" משוכללת.

במסגרת מעשה התרמית העבירו הלקוחות כספים רבים מתוך מטרה שכספם יושקע בשוק ההון. ללקוחות הנ"ל הובטחה תשואה שנתית גבוהה (לעיתים אף לא הגיונית).

בשעה שלקוח ביקש למשוך את כספו, הוחזרה הקרן ושולמו "רווחים" שמקורם בכספי לקוחות חדשים שהפקידו זה עתה את כספם. מעשה ההונאה לווה לאורך כל הדרך בהפקת דיווחים כוזבים למשקיעים, לרשויות ואף לרשות ני"ע האמריקאית.

 
כיצד פעלה שיטת ההונאה?

1. בשנות ה-60 הקים ברנרד מיידוף חברה פרטית בשם (B.M.I.S (Bernard Madoff Investment Securities אשר גייסה כספים ממשקיעים וביצעה השקעות בשוק ההון האמריקאי, בעיקר בתחום של ני"ע ופעולות ארביטראז'. הלקוחות הראשונים הגיעו מקרב בני משפחה, חברים ואנשי עסקים קרובים.
   
   
2. במהלך השנים התפתחה הפעילות ב-B.M.I.S והחברה החליטה לצרף לשורותיה Feeders - "מגייסי לקוחות". ה-Feeders הללו היו בעיקר רואי חשבון, יועצי השקעות, אנשי שוק ההון אשר גייסו לקוחות אמידים והנפיקו להם שטרי חוב תוך הבטחת תשואה שנתית גבוהה שנעה בין 10% ל-20%. כספי הלקוחות הופקדו בחשבונות הבנק של B.M.I.S.
   
   
3. B.M.I.S פתחה לכל אחד מה-Feeders חשבון מרכז אחד וה-Feeder עצמו הוא זה שפעל מול הלקוחות תוך מתן דיווחים תקופתיים והעברת כספי הריבית לחשבונות הלקוחות.
   
   
4. אחת לתקופה הפיקה B.M.I.S דיווחים תקופתיים לכל אחד מחשבונות ה-Feeders. הדיווחים כללו פרוט של תיק ההשקעות וכן פרוט של כל ה"עסקאות" שבוצעו בתיק בתקופה האמורה.
   מרבית הדיווחים הנ"ל היו מפוברקים, תיארו ביצוע עסקאות על אף שעסקאות הנ"ל כלל לא בוצעו, והביאו לידי ביטוי רווחים שנוצרו לכאורה בתיק ההשקעות על אף שרווחים כאמור לא נוצרו כלל וכלל.
   
   
5. B.M.I.S בנתה מערכת מחשוב משוכללת אשר נועדה ליצור פעולות פיקטיביות של קניה ומכירה של ניירות ערך. המערכת בדקה לאחור את המסחר במספר מצומצם של ני"ע אשר נכללו ברשימת המניות של החברה ויצרה פעולות רכישה ומכירה פיקטיביות תוך תיארוך לאחור של מועדי הרכישה והמכירה. בדרך זו נוצרו "רווחים" גדולים ב"תיקי ההשקעות".
   עיקר ההונאה - יצירת רישומים פיקטיביים על פעילות בשוק ההון תוך תיארוך לאחור של מועדי רכישה ומכירה ודיווח על רווח פיקטיבי.
   
   
6. בהמשך התפתחות החברה, נוצרה דרישה גדולה מצד לקוחות פרטיים (ללא מעורבות של Feeders), להשקיע אצל מיידוף. לראשונה נוצר מצב שנדרש לתת מענה לעשרות, מאות ואלפי חשבונות פרטיים (שאינם חשבונות מרכזים) תוך פרוט הפעולות שבוצעו בכל אחד מהתיקים. חברת B.M.I.S נערכה לשינוי מהותי זה. שינוי נוסף במערכת המחשוב נתן מענה לכל אותם אלפי חשבונות פרטיים, בדומה למענה שניתן לחשבונות המרכזים של ה-Feeders. 

דיווח והסתרת ההונאה ממשקיעים

אחת לתקופה קיבל כל אחד מהמשקיעים של B.M.I.S דיווח מפורט אודות תיק ההשקעות שלו והפעילות בתיק. מרבית הרישומים, הפעולות ואישורי היתרה היו פיקטיביים. נדגיש כי מדובר באלפי לקוחות שקיבלו במשך שנים עשרות אלפי דיווחים פיקטיביים.

הצלחת ההונאה היתה תלויה באופן מוחלט ביכולת של מערכת המחשוב לספק דיווחים איכותיים, בפרק זמן סביר, לאלפי הלקוחות, וזאת מבלי לעורר חשד.
 
כתב האישום מתאר כיצד נבנתה מערכת מחשב המדמה פעילות אמיתית בשוק ההון:
החברה בנתה חדר עסקאות אשר במקרה הצורך אויש ע"י עובדים מקצועיים שהזינו פקודות רכישה ומכירה בשוק ההון. בצד השני של המסדרון הוקם חדר נוסף שהיה אחראי להזרים פקודות מסחר נגדיות.
חדרי המסחר הנ"ל הופעלו רק במקרה שבו ביקש לקוח מסוים להתרשם מהפעילות העסקית בפועל, או בעת ביקור של רגולטור לחברה.

דיווח והסתרת ההונאה מרשות ני"ע האמריקאית

במשך שנים רבות נמנע מיידוף לרשום את חברת B.M.I.S ברשות ני"ע - SEC כיועץ המנהל תיקי השקעות עבור לקוחות. אי רישום החברה ברשויות מנע מה-SEC את היכולת לבצע בקרה ופיקוח על החברה.

בשנת 2006, בעקבות דרישה של ה-SEC, נרשמה B.M.I.S ל-SEC, אולם גם בטפסי הרישום הנ"ל לא ניתן גילוי מלא להיקף הכספים המנוהלים ולמספר הלקוחות הקיימים.

תפקוד רו"ח המבקר החיצוני

מספר שבועות לפני הגשת כתב האישום כלפי מיידוף, הגישה ה-SEC כתב אישום כנגד רו"ח דיוויד פרייהלינג. לפי כתב התביעה נמצאו ליקויים רבים ומהותיים בעבודתו של רו"ח. מכלול הליקויים מעלה חשד של שיתוף פעולה עם מיידוף לביצוע מעשה ההונאה.

להלן עיקרי הכשלים בעבודת רו"ח:

• הדוחות הכספיים של B.M.I.S (לשנת 2008) הצביעו על נכסים בשווי של מעל למיליארד דולר והתחייבויות של פחות מ-450 מיליון. המשמעות - הוצג הון עצמי אדיר של יותר מ-600 מיליון דולר, שלא היה קיים בפועל. זאת בעוד שבפועל, היקף ההתחייבויות ללקוחות עמד על יותר מ-10 מיליארד דולר.
• רו"ח לא ביצע בדיקה של אישורים חיצוניים והשוואה לנתונים שנמסרו לו מהחברה.
• רו"ח לא ביצע ספירת מלאי של ני"ע שנמצאים לכאורה בספרי החברה.
• רו"ח לא ביצע סקר בקרה פנימי ולא ביצע תיעוד של תהליכי העבודה בחברה.
• רו"ח לא בדק עמידה בכללי מינהל תקין ובחוק רשות ני"ע האמריקאית.
• רו"ח נמצא פעל בניגוד עיניים ותוך הפרת כללי ה"אי תלות" בחברה שכן ניהל בעצמו ועבור משפחתו תיקי השקעות בהיקף של כ-14 מיליון דולר, כספים שנוהלו על ידי B.M.I.S.
  

 
כיצד התפוצצה הפרשה?

נשאלת השאלה כיצד התמוטטה אימפריית ההונאה שבנה מיידוף במשך כ-20 שנה?
ובכן, כמו כן הונאת פונזי, גם ההונאה הזאת התגלתה כאשר מספר הלקוחות שביקשו לקבל את כספם בחזרה היה גדול בהרבה ממספר הלקוחות החדשים שהצטרפו.
התוצאה - היעדר יכולת פירעון, קריסה כלכלית, פשיטת רגל של B.M.I.S ויצירת נזק שמעורך בכ-50 מיליארד דולר לאלפי לקוחות.
 

היכן היתה הביקורת הפנימית?

נשאלת השאלה היכן היתה הביקורת הפנימית?

ובכן, לא היתה.

חברת B.M.I.S לא הפעילה מבקר פנים בחברה, לא ביצעה סקר בקרה פנימית ולא הקימה ועדת ביקורת.

סביר להניח שהקמתה של ועדת ביקורת עצמאית ומינוי מבקר פנים עצמאי היו חושפים את מעשה ההונאה וחוסכים לעשרות אלפי משקיעים אובדן כספי ועוגמת נפש.